הרפתקאה בדרכים

לפני מספר ימים הגיע לתיבת ההודעות שלי מייל מטלי:

" הי,  

כתבתי משהו. נחה עלי המוזה...
זה לא הרבה ואולי רק התחלה / אמצע או סוף אבל משהו

יאללה בואי נתניע כבר...

טלי"

חייכתי לי, ונכנסתי למסמך שטלי צרפה. 

וינטאג'?!?!...

עד לפני כשנתיים לא הייתי מדמיינת את עצמי מתעסקת עם זה בכלל...

זה התחיל עם עדית וזה היה אך טבעי עם ההיסטוריה המשותפת שלנו שנצא יחד להרפתקה. אני מודה שבהתחלה לא ממש התחברתי לקונספט של הוינטאג' אבל החיבור ביני לבין עדית סחף אותי מבלי לשים לב, לעולם שלא הכרתי לפני כן.

בשנתיים האחרונות מאז ש"סבתא מרים - איסוף ומכירת פריטי וינטאג'" עלתה לאוויר, פגשנו בנשים מדהימות, יצירתיות ונוסטלגיות, שמענו סיפורים והצלחנו לרגש אנשים (בעיקר נשים). נחשפנו לנשים דעתניות שיודעות מה הן רוצות, וגם אנחנו רצינו... רצינו להכיר אותן במפגשים אחד על אחד, לשתף בחוויות שלנו, לרגש עד דמעות...

כתבה ונעלמה. עניתי לה שתמשיך, שתיקח את זה לפוסט משלה. בא לך לכתוב, יאללה תכתבי. שינתה כמה משפטים ושלחה לי המייל הזה:

הכנסתי עוד שינויים... וזהו "מתה" המוזה!!! אז משאירה לך את הקטע של המפגש אצל מיכל. מה דעתך?

מכיוון שהבנתי בדיוק למה התכוונה, גם אם לא ממש כתבה, אני ממשיכה מפה. אחרי הקדמה מרגשת של טלי, ההמשך הוא אך טבעי לשתף אתכם באחד מהמפגשים שהשתתפנו בהם לאחרונה, שהוביל אותנו להרים את הכפפה ולצאת בפרויקט חדש שנקרא "סבתא מרים בדרכים".

לפני קצת יותר מחודש ביקרנו במקום מקסים מקסים בעמק יזראעל, בקיבוץ שריד - ביתה של מיכל אגם אליסון. את מיכל העוסקת בעיצוב פנים וסטיילינג, לא הכרנו עד ליום בו הגענו אליה הביתה. מיכל קראה פוסט שכתבנו פה בבלוג ואהבה. משהו שם תפס אותה, אמרה לנו מאוחר יותר, "הבנתי שאני צריכה להכיר אתכן". אז שלחה לנו הזמנה, ואנחנו בקלילות האופיינית לנו התארגנו ליום של כיפ ויצאנו לכיוון העמק. הנסיעה עצמה היתה חוויה, וידענו שהיום הזה הולך להיות יום קסום ומרגש במיוחד.

צילום: לימור הרצוג-אהרוני

מיכל, אישה יפה ועדינה, החליטה שאת השנה לקראת החלפת הקידומת ל - 40, היא פותחת באירוע מיוחד של חשיפה והיכרות ומזמינה מעצבות ויוצרות, לקחת חלק בהזדמנות להכיר ולהיחשף לעוד נשים מתחום העיצוב. מיכל הכינה הזמנה מושקעת, והעלתה לדף הפייסבוק שלה. הרעיון של מיכל הוא מאד פשוט - הכרות, ומתוך זה יצירת שיתופי פעולה - בהחלט יוזמה מבורכת. בכלל, מפגשים של נשים תמיד טומנים בתוכם משהו טוב. למדנו, שתמיד מרוויחים ממפגשים כאלה. גם אם זה קורה בין מספר מצומצם, ועל אחת כמה וכמה כשיש מספר רב יותר של משתתפות. הגענו בבקר, מחויכות ונרגשות לקראת המפגש. בכניסה לחצר עמדו להן בנות "שוזרות והולכות", הפתעה שמיכל הכינה למשתתפות, וכדרכן שזרו לכל אחת שהגיעה את התכשיט שילווה אותה במהלך היום. 

צילום: לימור הרצוג אהרוני

על הצילום לתיעוד האירוע הופקדה נאמנה לימור הרצוג-אהרוני המקסימה. מיכל הסתובבה בין כולנו מאד נרגשת ושמחה לקבל את הנשים שהגיעו במיוחד למסיבה שערכה. חברות לעבודה, חברות ילדות, חברות ושכנות מהקיבוץ, וחברות פייסבוק (כמונו) שזו הפעם הראשונה שאנו נפגשות....

צילום: לימור הרצוג אהרוני

השולחן עמוס כל טוב הפך את התחושה לביתית ביותר, מזג האוויר עבד לטובתנו, כל הנשים מחויכות ומקושטות - הרגשנו באמת מיוחדות.

צילום: לימור הרצוג-אהרוני

בחצר מיכל פיזרה פופים ומחצלות, כסאות בכמה מוקדים....הכי מזמין שיכול להיות. ועם אוירה כזאת, מיד נוצרו להן קבוצות קטנות של נשים, ובאופן הכי טבעי שיכול להיות הכרנו, שיתפנו, ואף חלקנו אחת עם השנייה בפתיחות רבה חששות ו.....חלומות !!

צילום: לימור הרצוג-אהרוני

על השולחן בתוך כלי מקסים עם פרחים, הניחה כל אחת את כרטיסי הביקור, (המטלה היחידה שהיתה לנו לקראת יום זה - "הביאו כרטיסי ביקור !") חלק מהשמות הכרנו, חלקן הכירו אותנו (הכי משמח !) והיה ממש נחמד להכיר עכשיו גם את הפנים. החיבור המיידי שנוצר הפך את הבקר הזה למיוחד.

צילום: לימור הרצוג-אהרוני

וכדי שלא נשב "סתם", מיכל הציעה שנערוך סבב הכרות, כל אחת תציג את עצמה ותספר מה שהיא חושבת שיכול להתאים. טוב, מודה שבקטע הזה אני תמיד מתרגשת במיוחד, לשבת יחד עם עוד כארבעים נשים (כן, כן, זה המספר!), לשמוע על קצה המזלג חלק מסיפור החיים, לקבל השראות, להזדהות, לרצות לחבור וליצור משהו משותף, לגלות פחדים מוכרים, לקבל תובנות....בהחלט מרגש לא?

צילום: לימור הרצוג-אהרוני

צילום: לימור הרצוג אהרוני

לקראת סיום, קיבלנו מתנה נוספת ממיכל - הרצאה קלילה עם הומור ו...כן,נו, גם תובנות ומחשבות, של לירון שייק שהיא מאמנת אישית עיסקית. לירון בהחלט חידדה לכמה מאיתנו כמה נקודות מחשבה.

צילום: לימור הרצוג אהרוני

האמת, לא רצינו ללכת. האווירה היתה נעימה ומזמינה, החברה היתה מצויינת, ההכרות עם הבנות גרמה לנו לרצות להמשיך לשבת ולדבר ולדבר...אז החלטנו שאנחנו הולכות, אבל עם הבטחה שאנחנו חוזרות. אחלה דיל לא?

צילום: לימור הרצוג אהרוני

ביציאה, הזכירה לנו מיכל לא לשכוח לגשת לעץ ולקטוף לנו מזכרת.

צילום: לימור הרצוג אהרוני

אנחנו מאמינות שמפגשים שכאלה מאפשרים לנו להכיר, להקשיב, ללמוד, אפילו לייעץ מהמקום של הניסיון, הבגרות. אנחנו למדנו ששיתופי פעולה מבורכים הם, שמפגשים לכשעצמם הם טובים ומועילים. גם אם בדיוק במפגש עצמו לא נרקם משהו, לא היתה כימיה, משהו בדרך תמיד חדש, תמיד מסקרן, מלמד.....

עם טונה של שמחה בלב וחיוך שלא ירד לנו מהפנים, החלטנו סופית שאנחנו מקשיבות ללב שלנו, ויוצאות לדרך.

זוכרות את המייל של טלי בהתחלה? זה היה ההמשך שלו:

במפגשי "סיעור המוחין" שלי ושל עדית אנחנו זורקות רעיונות לאוויר, שחלקן כבר הבשילו לכדי עשייה. רגעי צחוק עד דמעות (ממש כך) הולידו את הפרויקט הבא שלנו – "סבתא מרים בדרכים".

בחרנו להתרכז בצפון. קיבלנו הרבה פניות מלקוחותינו הצפוניות בשאלה "מתי אתן באות לצפון"? אז החלטנו להרים את הכפפה ויוצאות לדרך. נגיע עד אליכם לימי מכירות בסופי שבוע בחודשים מאי-יוני. (תאריכים ומקומות נפרסם בהמשך).

כל מי שרוצה לארח אותנו למכירה במושב / קיבוץ / גינה ולעניין את הסביבה, את השכנים והחברות להגיע ולהכיר אותנו, יכולה ליצור איתנו קשר ונמצא מועד שיתאים לכולנו (נותרו מספר תאריכים אפשריים).

אנחנו באות עם כל "הצ'נטה" שנצליח לדחוס לתוך האוטו, מניעות ויוצאות לדרכים, עם הסיפורים שלנו וכאלה ששמענו בדרך, עם הנוסטלגיה והחפצים, עם הקוקו אבל בלי הסרפן... J (אני בכל אופן...)

אתם מוזמנים לפגוש אותנו בדרכים...

אוהבות,

טלי ועדית