כשהרומנים רועמים המוזות שותקות

לא, אין טעות בכותרת - טלי החליטה שנחה עליה המוזה, אז שלחה לי מייל. זאת הייתה הכותרת שלו. גם אני לא ממש הבנתי מה קשור רומנים עכשיו, טוב, זו טעות כתיב  - אבל הייתי חייבת להשאיר אותה (-:

בתחילת השבוע העלינו לדף הפייסבוק אירוע מכירה חדש, באותו היום התכתבנו טלי ואני הלוך ושוב דרך המסנג'ר, שלחנו תמונות דרך המייל, דיברנו בטלפון...בכל שיחה כזאת תוך כדי תיאומים ומשימות, עולים לנו רעיונות נוספים.
יש לנו אפילו אייקונים שאנחנו משתמשות בהם רק בשיחות ביננו כחיזוק לתחושות / אימרות / בדיחות / מילים ועוד...( רק על זה אנחנו יכולות לכתוב פוסט שלם....)

באחת השיחות העליתי רעיון לכתוב פוסט חדש בבלוג. מזמן לא כתבתי, מזמן לא העלינו משהו, בהחלט הגיע הזמן. טלי החליטה שגם היא מצרפת משהו ואחרי כמה דקות קיבלתי ממנה מייל.

וזה תוכן המייל מטלי, בלי אף מילה על רומנים

" כשהתותחים רועמים המוזות שותקות! ככה אומרים, אז זהו שלא...

אחת האזעקות במהלך מבצע "צוק איתן" תפסה אותי בדרך הביתה מהמשרד על הגשר בכניסה לקריית אונו, אין מקום לתפוס מחסה בטווח של 200 מטר מכל כיוון. נכון, קריית אונו זה לא שדרות, באר שבע, אשדוד או כל ישוב אחר בדרום, אבל בכל זאת בזמן אזעקה הדבר הראשון שעושים כשנמצאים ברחוב זה למצוא קיר / חדר מדרגות ואפילו ספסל להתחבא מאחוריו.

כל בוקר הייתי מדליקה את הטלוויזיה כדי לשמוע חדשות איוב מהערב הקודם – חיילים פצועים, הרוגים, הרס לרכוש... מגיעה למשרד וקוראת כל פיסת אינפורמציה על כל אחד שנפל, סיפורים על אנשים טובים באמצע הדרך, על אחדות בזמן מלחמה, על נתינה לשם נתינה בלי ציפייה לתגמול או מילה טובה – סולידריות במיטבה.

אך התחושה הכללית היתה רעה, רעה מאד.

במקום חיוך – פנים חתומים בכאב, במקום צחוק – דמעות זולגות ללא שליטה...

לא שלחתי במבה לחיילים, במקום זה תרמתי דם (-O).

לא נסעתי דרומה לעודד את תושבי הדרום, במקום זה עוזרת בהגשת דוחות נזקי רכוש למס רכוש.

לא הלכנו לבקר בבתי חולים, במקום זה תרמנו חפצים לטובת שיפוץ דירה של חייל במסגרת מבצע "צו 8 למעצבות".

באחת מהפסקות האש, כשהמצב הביטחוני היה קצת יותר רגוע, הצלחתי להוציא את עדית מהבית (ממנו לא יצאה כמעט חודש) והחלטנו לעשות לנו קצת טוב על הלב. פתחנו ארגזים, פיזרנו את כל החפצים היפים שחיכו לתשומת לב ומבלי לשים לב כל הגינה התמלאה בנוסטלגיה כיפית ובהבזק של שנייה החלטנו להשאיר את החפצים ככה כמו שהם ולהודיע בפייסבוק "הסטודיו פתוח בואו לבקר אותנו". ובאו. במשך יומיים ביקרו אצלנו בגינה, שיתפו אותנו בתחושות ובכלל הצלחנו לגרום לאנשים לחייך אחרי חודש ימים של עצב.

כך נראתה החצר. צילום: סבתא מרים איסוף ומכירת פריטי וינטאג'

אז גם בימים בהם התותחים רעמו והטילים נפלו, המוזות המשיכו להשמיע קולן. כל אחד בדרכו שלו: היו שכתבו פוסטים, העלו תמונות, שיתפו תחושות ורגשות, היו שתרמו מוצרי צריכה שונים, היו שתרמו את מקצועיותם – כל אחד והמוזה שלו, בקצב ובטון שלו.

המוזה בהחלט לא שתקה."

בהחלט נחה עליה המוזה.....

קצת לפני הפסקת האש, אותה אחת שטלי הזכירה, תכננו יחד אירוע מאד מיוחד. חשבנו על זה הרבה, הצלחנו ממש להתרגש רק מעצם המחשבה על איך נסדר את החצר, מי יגיע, קנינו לכבוד המאורע שמשייה ענקית,  מחצלות, הרכבנו יחד גזיבו (כן, גם על זה אפשר לכתוב פוסט), הסתובבתי (הרבה זמן!) כדי למצוא את החנות שבה יש את הכלים והמפיות בדיוק בשילוב הצבעים שאני רוצה...כן, ככה זה, אם כבר להרים הפקה אז מכל הלב והנשמה. לא יודעות אחרת. הרעיון היה ערב מיוחד למעצבות פנים, הום סטיילינג ולעוסקות בעיצוב, ואז יומיים מכירה לקהל הרחב - כמות הפריטים שעמדנו לחשוף הייתה גדולה, התרגשנו ממש....פתחנו אירוע, שלחנו הזמנות, קיבלנו כל כך הרבה תגובות חמות ואז....

תפסה אותי אזעקה בזמן נהיגה. 

לא כיפ.

החלפתי עם עצמי כמה משפטים סתומים באוטו עד שעצרתי ורצתי להסתתר....ובדרך חזרה לאוטו הרגשתי שהרגליים לא סוחבות אותי, מין פחד איום, חולשה ובעיקר בלבול. ואז התחלתי לנסוע, הרי קבעתי עם טלי שאני מגיעה ואנחנו מתחילות לארגן דברים, לסדר את החצר.... אבל מצאתי את עצמי מסתובבת בכל כיכרות העיר (ואצלינו יש הרבה) בלי לדעת באמת לאן אני רוצה להגיע....כשסוף סוף בןבן (הג'וניור שלי) ענה לטלפון, התעשתתי (כך לפחות חשבתי) והתחלתי לנסוע הפעם באמת, לכיוון הסטודיו. בדרך התקשרתי לטלי, החלפנו חוויות אזעקה ראשונה באזורינו, ובשנייה אחת נפל לנו האסימון שהדבר הכי מיותר לעשות עכשיו זה לסדר את החצר לקראת מכירה שמי יודע בכלל אם נקיים....  החלטנו שאחזור הביתה ונדבר. אחרי שנרגעתי (כולל קצת דמעות ושיחת טלפון לאח הגדול מעבר לים שניסה להרגיע) הגענו להחלטה משותפת - דוחים את האירוע. לא יכולות לקחת אחריות ובעיקר חייבת להודות שהפחד הפרטי שלי תפס חלק נכבד בהחלטה. לא ידעתי אז שימים ארוכים הפחד הזה ישלוט עליי ויגרום לי לשבת בבית בלי רצון להוציא את האף החוצה.

עכשיו, אנחנו בהפסקת אש, הכל נראה פתאום כאילו סצנה לקוחה מסרט רע, אבל חזרנו לסוג של שיגרה, הראש רגוע יותר, הנשימה סדורה, והרצון לעשות ולהפיק וליצור גדול מאי פעם.

אז טלי ואני קבענו לנו פגישת עבודה בבקר שבת, בית קפה שכונתי והמון רשימות במחברת העוגן שלי.

ומה שיצא מהרשימות זה אירוע מכירה - מסיבת סוף הקיץ - סוף שבוע של פינוקים !

לקראת האירוע דאגנו לחדש את המלאי, שיהיו פריטים שלא ראיתם, מי שהיה בפעם הקודמת או ביקר בסטודיו יפגוש פריטים רבים נוספים, מי שלא היה מעולם אצלנו במכירות יופתע, יאהב, יתרגש. הזדמנות נפלאה לרכוש מתנות לקראת החג והשנה החדשה.

צילום: עדית הלוי ל"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'

צילום: עדית הלוי ל "סבתא מרים - איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

צילום: עדית הלוי ל"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

אז מה מצפה לכם הפעם? 

נארח יחד איתנו שלוש חברות יוצרות, נשים מוכשרות ומקסימות -

אינגריד וימן גלברד, מאיירת מופלאה שיוצרת גלויות, לוחות שנה, ותמונות על עץ (דף עיסקי בפייסבוק: Ingrid Art). אינגריד תהיה איתנו ביום שישי 12/9/14.

ויוי ארפי ברומר, אופה עוגות ועוגיות בוטיק, שהם פינוק לנשמה.
(דף עיסקי בפייסבוק: Vivi's עוגות בוטיק). ויוי תהיה איתנו בימים חמישי ושישי 11-12/9/14.

רותם כרמי, מכינה מגירות מעוצבות - הופכת מגירה ישנה לפריט מעוצב וייחודי לשימושים שונים. (דף עיסקי בפייסבוק: למגירה). רותם תהיה איתנו בימים שישי ושבת 12-13/9/14.

כל אחת מהן מאפשרת לכם ליצור איתה קשר על מנת להזמין את מה שאתם אוהבים, כך תוכלו לקבל את זה מוכן במכירה. ממליצות לעשות זאת, שווה להתכונן לקראת.

טלי ואני נדאג למוזיקה טובה, לכיבוד ושתייה ונפזר את האנרגיה הטובה סביב כדי שלכם יישאר רק ליהנות.

צילום: עדית הלוי ל"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'

ובהזדמנות זאת, נאחל לכם שנה טובה. כל שנבקש לו יהי.

צילום: עדית הלוי ל"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

אוהבות
טלי ועדית

תחנה ראשונה בעמק

לפני חודשיים פגשנו את שירי פלג בפעם הראשונה פנים אל פנים, במפגש שיתופי פעולה על הדשא אצל מיכל אגם בשריד.
התברר ששירי עוקבת אחרינו כבר זמן רב ומצאנו עצמנו יושבות יחדיו ומתחילות שיחה על שאיפות ורצונות....ואפילו חלומות.
הטלפון לא איחר להגיע, התחלנו לדבר על אירוע משותף, שירי תארח, אנחנו נגיע עם הוינטאג'.... ככה בגדול, לא סגרנו פרטים, קבענו למאי.
שירי הרגישה הכי בנח לחלוק איתנו את התחושות, החששות והציפיות שלה מהאירוע המשותף שנארגן, ואנחנו היינו הכי גאות שמשהו חדש עומד לקרות. מהר מאד כבר סגרנו על התאריך.
וזה קרה. התחנה הראשונה במסע שלנו לצפון הייתה בבית משפחת פלג בגבעת אלה אשר בעמק יזרעאל.

התעוררנו ממש מוקדם בבקר ויצאנו לדרך. האוטו עמוס לעייפה עם כל טוב פריטי הוינטאג' שרק יכולנו לדחוס לתוכו, ואנחנו שתינו.....במצב רוח מעולה והתרגשות שיא.

בזמן שאנחנו סידרנו את הפינה שלנו, שירי הכינה שולחן כיבוד לתפארת בצבעים תואמים ובדיוק עד לרמת הסרט סביב הצנצנת, מדבקות, רישומים...יצרה שולחן בסטייל.

שירי הכינה הפתעה לבאי המכירה ופיזרה ברחבי הבית כרטיסיות עם סיפורים. כך בעצם, פתחה את ביתה לאורחים שהגיעו (והגיעו!!)וכדי שלא תצטרך להתלוות לכל אחד בנפרד (על אף שעשתה זאת כמעט עם כולם) הכרטיסיות סיפרו את הסיפור. רעיון מקורי וייחודי.

להסתובב בביתה של מעצבת פנים זו חוויה מיוחדת, פה, אצל שירי בבית, הרגשתי שאני נכנסת לתוך מגזין עיצוב. אהבתי.   

עזבתי הכל ונעלמתי לדקות ארוכות, ממש צללתי לתוך היופי הזה בלי הפרעות, כמובן עם המצלמה עליי, מתעדת, מנסה ללכוד בעיניי כמה שיותר פריטים, השראות, רעיונות...וכשיצאתי חזרה לחצר (והחזרתי את הלסת למקומה) היה זה תורה של טלי להיכנס לסיור בבית.

יום אחד, שירי התקשרה אליי, זה היה לפני המכירה ותוך כדי שיחה "הזהירה" אותי שהבית שלה לא וינטאג'. כמובן שחייכתי לעצמי, ממש לא ציידת בתי וינטאג' אנוכי, כל הכיפ זה לראות כלמיני בתים וסגנונות. בסיור שערכנו בבית מצאנו המון פריטים משופצים ששירי ובנזוגה גיל, יצרו יחדיו בכישרון רב - כל כך יפה ומיוחד.

חלק רב מהפריטים הקיימים בבית שייכים למשפחה, מה שמיד גורם לנוסטלגיה לתפוס מקום של כבוד, ויחד עם הפריטים העכשוויים, הבית מקבל אופי מיוחד.

אנחנו נהנינו ! בחצר המרווחת הייתה אוירה נעימה ביותר, האנשים שהגיעו הסתובבו בחצר ובבית, שמענו סיפורים למראה חפצים מוכרים שהבאנו איתנו - חוויה !! 

כשהזמן חלף לו ושעת הסיום הגיעה, התחלנו לארוז. להכניס חזרה לארגזים, לקפל המפות, להעמיס התמונות, לקפל השולחן ובעזרתו האדיבה של גיל (תודה גיל!!) העלינו לאוטו, ו....הגיע הזמן ללכת אבל ממש לא בא לנו. 

אז לא הלכנו.

עברנו למרפסת האחורית, שירי הכינה לנו משקה צונן, התרווחנו לנו והמשכנו לדבר...ולדבר...ועוד קצת להכיר, ולשתף, ולצחוק....וכשכבר ממש עבר הזמן והבנו שדרך ארוכה עוד לפנינו חזרה הביתה...נפרדנו.

שירי, היה לנו כיף. תודה על האירוח.

מבחינתנו, שמחנו שיצאנו לדרך. בכל מיפגש שכזה אנחנו מכירות אנשים חדשים, לומדות, מחכימות, מסיקות מסקנות, ובעיקר נהנות וחוות חוויות - כבר ערך מוסף למכירה עצמה.

התחנה הבאה שלנו היא קיבוץ חניתה, שם תארחנה אותנו שלוש נשים מקסימות שהחליטו להרים את הכפפה ובהזדמנות זאת ליצור יריד לפתיחת הקיץ בקיבוץ. 

ביום שישי 20.6.14, במקום מקסים בשם "חנותא" בקיבוץ חניתה, נציג את פריטי הוינטאג' שלנו. יחד איתנו יהיו גם בגדי וינטאג' ויד שנייה, תכשיטים, מוצרי נוי המיוצרים ע"י אנשים מיוחדים, קוסמטיקה טבעית ותיקים סרוגים.

מי שמכיר חברים, משפחה שמתגוררים בצפון, שתפו ועניינו אותם - נשמע שהולך להיות אחלה של יום !!

(פרטים נוספים ופירוט לגבי שאר המשתתפות תמצאו בדף האירוע בפייסבוק ובלשונית "אירועים" פה בבלוג)

להתראות

עדית וטלי

הרפתקאה בדרכים

לפני מספר ימים הגיע לתיבת ההודעות שלי מייל מטלי:

" הי,  

כתבתי משהו. נחה עלי המוזה...
זה לא הרבה ואולי רק התחלה / אמצע או סוף אבל משהו

יאללה בואי נתניע כבר...

טלי"

חייכתי לי, ונכנסתי למסמך שטלי צרפה. 

וינטאג'?!?!...

עד לפני כשנתיים לא הייתי מדמיינת את עצמי מתעסקת עם זה בכלל...

זה התחיל עם עדית וזה היה אך טבעי עם ההיסטוריה המשותפת שלנו שנצא יחד להרפתקה. אני מודה שבהתחלה לא ממש התחברתי לקונספט של הוינטאג' אבל החיבור ביני לבין עדית סחף אותי מבלי לשים לב, לעולם שלא הכרתי לפני כן.

בשנתיים האחרונות מאז ש"סבתא מרים - איסוף ומכירת פריטי וינטאג'" עלתה לאוויר, פגשנו בנשים מדהימות, יצירתיות ונוסטלגיות, שמענו סיפורים והצלחנו לרגש אנשים (בעיקר נשים). נחשפנו לנשים דעתניות שיודעות מה הן רוצות, וגם אנחנו רצינו... רצינו להכיר אותן במפגשים אחד על אחד, לשתף בחוויות שלנו, לרגש עד דמעות...

כתבה ונעלמה. עניתי לה שתמשיך, שתיקח את זה לפוסט משלה. בא לך לכתוב, יאללה תכתבי. שינתה כמה משפטים ושלחה לי המייל הזה:

הכנסתי עוד שינויים... וזהו "מתה" המוזה!!! אז משאירה לך את הקטע של המפגש אצל מיכל. מה דעתך?

מכיוון שהבנתי בדיוק למה התכוונה, גם אם לא ממש כתבה, אני ממשיכה מפה. אחרי הקדמה מרגשת של טלי, ההמשך הוא אך טבעי לשתף אתכם באחד מהמפגשים שהשתתפנו בהם לאחרונה, שהוביל אותנו להרים את הכפפה ולצאת בפרויקט חדש שנקרא "סבתא מרים בדרכים".

לפני קצת יותר מחודש ביקרנו במקום מקסים מקסים בעמק יזראעל, בקיבוץ שריד - ביתה של מיכל אגם אליסון. את מיכל העוסקת בעיצוב פנים וסטיילינג, לא הכרנו עד ליום בו הגענו אליה הביתה. מיכל קראה פוסט שכתבנו פה בבלוג ואהבה. משהו שם תפס אותה, אמרה לנו מאוחר יותר, "הבנתי שאני צריכה להכיר אתכן". אז שלחה לנו הזמנה, ואנחנו בקלילות האופיינית לנו התארגנו ליום של כיפ ויצאנו לכיוון העמק. הנסיעה עצמה היתה חוויה, וידענו שהיום הזה הולך להיות יום קסום ומרגש במיוחד.

צילום: לימור הרצוג-אהרוני

מיכל, אישה יפה ועדינה, החליטה שאת השנה לקראת החלפת הקידומת ל - 40, היא פותחת באירוע מיוחד של חשיפה והיכרות ומזמינה מעצבות ויוצרות, לקחת חלק בהזדמנות להכיר ולהיחשף לעוד נשים מתחום העיצוב. מיכל הכינה הזמנה מושקעת, והעלתה לדף הפייסבוק שלה. הרעיון של מיכל הוא מאד פשוט - הכרות, ומתוך זה יצירת שיתופי פעולה - בהחלט יוזמה מבורכת. בכלל, מפגשים של נשים תמיד טומנים בתוכם משהו טוב. למדנו, שתמיד מרוויחים ממפגשים כאלה. גם אם זה קורה בין מספר מצומצם, ועל אחת כמה וכמה כשיש מספר רב יותר של משתתפות. הגענו בבקר, מחויכות ונרגשות לקראת המפגש. בכניסה לחצר עמדו להן בנות "שוזרות והולכות", הפתעה שמיכל הכינה למשתתפות, וכדרכן שזרו לכל אחת שהגיעה את התכשיט שילווה אותה במהלך היום. 

צילום: לימור הרצוג אהרוני

על הצילום לתיעוד האירוע הופקדה נאמנה לימור הרצוג-אהרוני המקסימה. מיכל הסתובבה בין כולנו מאד נרגשת ושמחה לקבל את הנשים שהגיעו במיוחד למסיבה שערכה. חברות לעבודה, חברות ילדות, חברות ושכנות מהקיבוץ, וחברות פייסבוק (כמונו) שזו הפעם הראשונה שאנו נפגשות....

צילום: לימור הרצוג אהרוני

השולחן עמוס כל טוב הפך את התחושה לביתית ביותר, מזג האוויר עבד לטובתנו, כל הנשים מחויכות ומקושטות - הרגשנו באמת מיוחדות.

צילום: לימור הרצוג-אהרוני

בחצר מיכל פיזרה פופים ומחצלות, כסאות בכמה מוקדים....הכי מזמין שיכול להיות. ועם אוירה כזאת, מיד נוצרו להן קבוצות קטנות של נשים, ובאופן הכי טבעי שיכול להיות הכרנו, שיתפנו, ואף חלקנו אחת עם השנייה בפתיחות רבה חששות ו.....חלומות !!

צילום: לימור הרצוג-אהרוני

על השולחן בתוך כלי מקסים עם פרחים, הניחה כל אחת את כרטיסי הביקור, (המטלה היחידה שהיתה לנו לקראת יום זה - "הביאו כרטיסי ביקור !") חלק מהשמות הכרנו, חלקן הכירו אותנו (הכי משמח !) והיה ממש נחמד להכיר עכשיו גם את הפנים. החיבור המיידי שנוצר הפך את הבקר הזה למיוחד.

צילום: לימור הרצוג-אהרוני

וכדי שלא נשב "סתם", מיכל הציעה שנערוך סבב הכרות, כל אחת תציג את עצמה ותספר מה שהיא חושבת שיכול להתאים. טוב, מודה שבקטע הזה אני תמיד מתרגשת במיוחד, לשבת יחד עם עוד כארבעים נשים (כן, כן, זה המספר!), לשמוע על קצה המזלג חלק מסיפור החיים, לקבל השראות, להזדהות, לרצות לחבור וליצור משהו משותף, לגלות פחדים מוכרים, לקבל תובנות....בהחלט מרגש לא?

צילום: לימור הרצוג-אהרוני

צילום: לימור הרצוג אהרוני

לקראת סיום, קיבלנו מתנה נוספת ממיכל - הרצאה קלילה עם הומור ו...כן,נו, גם תובנות ומחשבות, של לירון שייק שהיא מאמנת אישית עיסקית. לירון בהחלט חידדה לכמה מאיתנו כמה נקודות מחשבה.

צילום: לימור הרצוג אהרוני

האמת, לא רצינו ללכת. האווירה היתה נעימה ומזמינה, החברה היתה מצויינת, ההכרות עם הבנות גרמה לנו לרצות להמשיך לשבת ולדבר ולדבר...אז החלטנו שאנחנו הולכות, אבל עם הבטחה שאנחנו חוזרות. אחלה דיל לא?

צילום: לימור הרצוג אהרוני

ביציאה, הזכירה לנו מיכל לא לשכוח לגשת לעץ ולקטוף לנו מזכרת.

צילום: לימור הרצוג אהרוני

אנחנו מאמינות שמפגשים שכאלה מאפשרים לנו להכיר, להקשיב, ללמוד, אפילו לייעץ מהמקום של הניסיון, הבגרות. אנחנו למדנו ששיתופי פעולה מבורכים הם, שמפגשים לכשעצמם הם טובים ומועילים. גם אם בדיוק במפגש עצמו לא נרקם משהו, לא היתה כימיה, משהו בדרך תמיד חדש, תמיד מסקרן, מלמד.....

עם טונה של שמחה בלב וחיוך שלא ירד לנו מהפנים, החלטנו סופית שאנחנו מקשיבות ללב שלנו, ויוצאות לדרך.

זוכרות את המייל של טלי בהתחלה? זה היה ההמשך שלו:

במפגשי "סיעור המוחין" שלי ושל עדית אנחנו זורקות רעיונות לאוויר, שחלקן כבר הבשילו לכדי עשייה. רגעי צחוק עד דמעות (ממש כך) הולידו את הפרויקט הבא שלנו – "סבתא מרים בדרכים".

בחרנו להתרכז בצפון. קיבלנו הרבה פניות מלקוחותינו הצפוניות בשאלה "מתי אתן באות לצפון"? אז החלטנו להרים את הכפפה ויוצאות לדרך. נגיע עד אליכם לימי מכירות בסופי שבוע בחודשים מאי-יוני. (תאריכים ומקומות נפרסם בהמשך).

כל מי שרוצה לארח אותנו למכירה במושב / קיבוץ / גינה ולעניין את הסביבה, את השכנים והחברות להגיע ולהכיר אותנו, יכולה ליצור איתנו קשר ונמצא מועד שיתאים לכולנו (נותרו מספר תאריכים אפשריים).

אנחנו באות עם כל "הצ'נטה" שנצליח לדחוס לתוך האוטו, מניעות ויוצאות לדרכים, עם הסיפורים שלנו וכאלה ששמענו בדרך, עם הנוסטלגיה והחפצים, עם הקוקו אבל בלי הסרפן... J (אני בכל אופן...)

אתם מוזמנים לפגוש אותנו בדרכים...

אוהבות,

טלי ועדית

מלכת הלבבות

"מה זה הפרוייקט הזה שלכן של צילום המטבחים?" היא שואלת בצניעות האופיינית לה,
"רוצה שנבוא לצלם אצלך?" 
"בטח".
בקר אחד, אחרי שמצאנו זמן שיתאים לכולנו - נפגשנו.

מטבח #8 - המטבח של לימור

לימור מתעוררת ממש מוקדם בבקר, יש מצב שהיא זאת שמעירה עבורנו את התרנגולים, לכן כשהגענו נראה היה שעבורה זה כבר אמצע היום. לוקח זמן לעכל מה שרואים, יש מין ניקיון וסדר בחפצים, בצבעים, במראה...מרגיע.

צלום: עדית ל "סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

פרחים ונרות...איזו אוירה נעימה. התיישבנו על הבר, התכבדנו בתה ועוגה שנאפתה בתבנית לב, והתחלנו לקשקש.

צילום: עדית ל "סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

לימור אורן, מעצבת פנים ומתמחה בסטיילינג, והיא כזאת מצחיקה וטובת לב. לימור לא אוהבת לדבר על עצמה, וככה בצניעותה היא פשוט מגיעה ומיד נרתמת לעבודה ולעשייה. בכישרונה הרב ובידע המקצועי שלה היא יודעת מיד מה לעשות. לימור השתתפה בפרויקטים רבים בהתנדבות, תרמה מזמנה ומכספה, ותמיד תמיד עשתה הכל ברוחב לב ובאהבה.

פלא שביתה מלא לבבות? אישה שכולה לב אחד גדול !! זה מתבקש.

צילום: עדית ל "סבתא מרים - איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

ללימור יש חוש מיוחד לזהות פריטים ולדעת בדיוק מה לעשות איתם ואיפה להניח אותם. ברגעים אלה שהבלוג נכתב, אנחנו יודעות שמה שראינו ותעדנו כבר לא נראה אותו דבר. ככה היא, מזיזה, משנה, צובעת, מתקנת....הכל בשקט בשקט ובדיוק מופלא.

צילום: עדית ל "סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

אני יושבת חסרת מנוחה על הכיסא הגבוה, כל פעם מגניבה מבט לכיוון הסלון - יש שם כל כך הרבה פריטים ופרטים שלא כדאי לפספס. הכל מסודר בטוב טעם, שילוב של צבעים מרגיעים, רעיונות עיצוב שהם כל כולם מעשה ידיה של לימור - מוכשרת, כבר אמרנו?

צילום: עדית ל"סבתא מרים - איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

אצל לימור בדרך כלל הרעיונות עולים באישון לילה, וככה כשכולם כבר ישנים, היא מתחילה ליצור. כשדיירי הבית מתעוררים לבקר חדש, לא מזהים את הבית....

צילום: עדית ל"סבתא מרים- איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

חייבת להודות שהמהלך שהותנו אצל לימור חשנו מעט גאווה על כך שפריטים רבים שלה נרכשו אצלנו. כשלימור רואה משהו שהיא אוהבת, מיד היא מזהה את הפוטנציאל הטמון בו. אנחנו מבחינתנו יודעות כבר שהגלגלים עובדים, התמונות בראש רצות - זה הזמן שאנחנו עומדות בצד בשקט....וההחלטה לא מאחרת להגיע. בדרך כלל חיובית כמובן. אנחנו רגועות - הפריט מגיע לבית טוב, לפינה חמה, וגם אם ישודרג (ראו דוגמת השרפרף שרופד בשחור לבן) יקבל יחס מעולה. הכיף הגדול הוא שלימור תמיד מפרגנת לנו בחזרה בתמונות ומילים חמות ואנחנו בהחלט מעריכות את זה וזה המקום לומר לך לימור שאנחנו אוהבות אותך.

צילום: עדית ל "סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

ולסיום סיומת, הכנו ללימור הפתעה קטנה - לימור נבחרה לעצב שולחן חג ב"יריד החלומות של נתנאלה". מבין מספר יוצרות, קל היה לנו לזהות את השולחן של לימור - טקסטיל, עץ, הדפסי מילים ו....לבבות. צילמנו את השולחן והסתובבנו שם אף גאות - "כן, אנחנו מכירות את המעצבת, היא חברה 'שלנו" :-)

צילום: עדית ל "סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

צילום: עדית ל "סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

צילום: טלי ל "סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

לימור, תמשיכי ליצור, לרגש, ולתבל הכל בכישרון ובחוש ההומור המופלא שבך.
==============================================
מחר, יום שישי 4.4.14 אנחנו מציגות את פריטי הוינטאג' שלנו במכירה מיוחדת שנקראת "גראז' סייל מעצבות וסטייליסטיות" שמתקיימת אצל מירי בלבול בחצר הבית ברעות (לילך 38) תבואו יהיה כיפ. 

בשבת, 5.4.14 אנחנו מתארחות במכירה אצל חן איתן שץ מ "אחד אחד" במסגרת "בית פתוח-רמות השבים"

ממליצות לכם להיכנס ללשונית אירועים כאן בבלוג ולקבל את הפרטים המלאים לגבי שני האירועים הקרובים.

שיהיה לכולנו חג חירות שמח
להתראות
טלי ועדית

צילום: עדית ל "סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

פרח לב הזהב

אמצע השבוע, צהרי היום, פגישה אצל עדנה במושב.  

אנחנו נכנסות בשביל הגישה לבית, ועדנה יורדת לקראתנו במדרגות - אישה יפה וחייכנית, כולה אור! נעמדנו בגינה המטופחת והתחלנו לדבר, דקות ארוכות חלפו בלי ששמנו לב, ואז כבר הרגשנו כאילו אנחנו מכירות שנים. 

צילום: עדית ל"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'

מטבח # 7 - המטבח של עדנה

הבית של עדנה כולו נוסטלגיה. עדנה מספרת על ימי ילדותה, איך נהגה סבתה האהובה לתת לה לבחור בכל פעם מתנה מהאוסף שלה. כך זכתה לקבל פריטים יפים. על השידה בסלון מונחים להם בקבוקי זכוכית צבעוניים, סטים של צלחות וספלי פורצלן, ארוניות מלאות אוצרות מופלאים - הכל מהבית של סבא וסבתא האהובים. לכל חפץ יש סיפור, וכשעדנה מספרת לנו, ניכר שהיא מתרגשת. איך אפשר שלא? גם אנחנו מתרגשות.

צילום: עדית ל"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'

בזמן שאנחנו מסתובבות בסלון, עדנה חוזרת למטבח להמשיך את ההכנות שהחלה עוד קודם לבואנו לארוחת הצהריים. במטבח תלוי גובלן, על מדפי עץ מונחים סטים של ספל וצלחת תואמים מפורצלן, כלי קרמיקה וקומקומי אמאייל, חפצים ישנים לצד כלים חדשים, וכמובן צמחיה.

צילום: עדית ל"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'

צילום: עדית ל"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

צילום: עדית ל"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

לסבתא של עדנה ז"ל קראו רוזה, דרך שמה אימצה עדנה אהבה לשושנים. בחדר השינה קיר שלם עליו תלויים גובלנים, כולם....שושנים. חלקם ירושה מהבית, ואת השאר רכשה לעצמה במשך הזמן ויצרה פינה מקסימה עם אוירה מיוחדת במינה.

צילום: עדית מ"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

עדנה עושה לנו סיבוב בשאר החדרים בבית ומכל עבר נשאבים לסיפורים מרתקים. אישה מוכשרת ויצירתית המשלבת בין חפצי הוינטאג' האהובים שלה עבודות תפירה, סריגה ושיפוצים עבודת יד. את אהבתה ליצירה ולוינטאג' ירשה מסבתה האהובה גולדה ז"ל, ואת אהבתה לאמנות מסבתא רוזה ז"ל. כך הבית כולו מלא זיכרונות ואהבה, אמנות ויצירה.

צילום: עדית ל"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

עדנה מזמינה אותנו להצטרף לארוחת צהריים - ממש לא תכננו להישאר אבל
לא ניתן היה לסרב, חוצמזה חיכינו לקינוח - עוגה שהכינה לנו במיוחד בסיר פלא אז לא היתה ברירה :-) 

צילום: עדית ל"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

איזה כיפ היה לנו !! פגישה עם אישה מדהימה, עם סיפור חיים יוצא דופן, אמיצה, חרוצה, מלאת אהבה לנוסטלגיה ולזיכרונות עליהם גדלה ועליהם שומרת מכל משמר.

עדנה קונטנטה שרק לאחרונה גילתה את נפלאות הפייסבוק, החלה להעלות לעמוד שלה מפיות קרושה אותן היא סורגת בסבלנות רבה בשעות הפנאי, ועבודות מופלאות אחרות שלה, והיום (!) סיפרה שהחלה ללמוד ציור אז נראה כי צפויות בקרוב תמונות של ציורים שלה - שווה לעקוב, שווה להכיר - אנחנו.....זכינו ובגדול !!!

מסגרות בהן משולבות מפיות קרושה שהכינה, לצד מראה שקישטה ומשתקפת בקיר ממול תמונת גובלן בתוך מסגרת חלון מעץ.
צילום: עדית ל"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'

אוהבות אותך. שמחות שהכרנו אותך, חברה שלנו.

צילום: עדית ל"סבתא מרים-איסוף ומכירת פריטי וינטאג'"

תודה לכולם על שאתם ממשיכים לקרוא ולעקוב,

עדית וטלי